<h1>האשכול — דפוס י-ם, הלכ' נדרים</h1>
<h2>דף ד.</h2>
וכתב הרב מאן דמקדש קדשים לעניים או לבית הכנסת לא יזכיר שום הקדש, אלא לימא הרי זו לעניים או לבית הכנסת. ואסור לו לאדם להיות רגיל בנדרים, והנודר נקרא רשע ושאינו נודר נקרא כשר, כדתנן [נדרים ט' ע"א] כנדרי רשעים נדר בנזיר בקרבן ובשבועה, כנדרי כשרים לא אמר כלום. ותניא [שם כ' ע"א] אל תהי בז בנדרים שסופך למעול בשבועות.
ת"ר [ר"ה ד' ע"א] חייבי הדמין והערכין והחרמין וההקדשות וחטאות ואשמות ועולות ושלמים וצדקות ומעשרות בכור ומעשר ופסח ולקט שכחה ופאה כיון שעברו עליהם שלשה רגלים [עובר בבל תאחר, ר"ש אומר שלשה רגלים] [כסדרן וחג המצות תחלה, ר' מאיר אומר כיון שעבר עליהם רגל אחד] עובר בבל תאחר, ר' אלעזר בר' שמעון אומר כיון שעבר עליהן חג הסוכות עובר בבל תאחר. תניא אידך אחד הנודר ואחד המקדיש ואחד המעריך כיון שעברו עליהם וכו' כדאיתא בראש השנה. חייבי הדמין הוא האומר דמי עלי ששמין אותו כעבד הנמכר בשוק, ערכין כדאיתא בפסוקים באומר ערכי עלי שדמיו מן התורה קצובין, ההקדשות מי שמקדיש שום חפץ לבדק הבית או בהמה או זרע כמפורש במקומו, חרמין כדכתיב כל חרם אשר יחרים איש לה' (מצאנו ומבקרו) [מכל אשר לו מאדם ובהמה] וגו', וכדתנן [ערכין כ"ח ע"א] מחרים [אדם] מצאנו ומבקריו ומעבדיו ומשפחותיו הכנענים ומשדה אחוזתו ואם החרים את כולן אינן מוחרמין וכו'. ואם אמר בפירוש הרי זה חרם לכהן הרי הן חרמים לכהנים ואין להם פדיון ונתנים לכהנים, ואם אמר בפירוש חרם לבדק הבית יש לו פדיון כשאר [קדשי] בדק הבית, ואם אמר הרי זה חרם סתם ולא פירש אם לכהן אם לשמים פלוגתא דר' יהודה בן בתירא ורבנן [שם], דר' יהודה ב"ב סבר סתם חרמים לבדק הבית שנאמר כל חרם קדש קדשים הוא לה', ורבנן סברי סתם חרמים לכהנים שנאמר כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו. ואפליגו בה רב יהודה ועולא במס' ערכין [כ"ט ע"א], [והלכתא] כרב יהודה דסבר הלכה כר' יהודה ב"ב ועבד מעשה בההוא גברא דאחרמינהו לנכסיה ואמר ליה רב יהודה שקול ארבעה זוזי ושדי בנהרא ולישתרי לך, כשמואל דאמר הקדש שוה מנה שחללו על שוה פרוטה מחול, ואפילו בפרוטה הוה סגי ליה והאי דא"ל ד' זוזי לפרסומי מילתא. ואע"ג דכי אמר שמואל דאיעבד קאמר אבל לכתחלה לא, הני מילי בזמן שבית המקדש קיים משום פסידא דהקדש, אבל בזמן הזה אפילו לכתחלה, ואמר עולא אי הואי התם הוה יהיבנא [כו]ליה לכהנים, אלמא קסבר עולא סתם חרמים לכהנים. ובעל הלכות קבע כרב יהודה. וגם הגאון ר' יצחק ז"ל כתב בהלכות שלו בפ"ק דע"ז בזה הלשון, תניא אין מקדישין ואין מעריכין ואין מחרימין בזמן הזה ואם הקדיש והעריך והחרים בהמה תעקר וכו' ואי פריק להו בשוה פרוטה שפיר דמי דאמר שמואל הקדש מנה שחללו על שוה פרוטה מחול. ולא פירש אי בחרם סתם קאמר אי במפרש לבדק הבית, ואעפ"כ מאחר דלא פירש משמע דכרב יהודה סבירא ליה. הילכך חרמים דלא אמר בפירוש לכהן אית להו תקנתא בשוה פרוטה, אבל למאן דאמר לכהן הא תנן [ערכין כ"ח ע"ב] חרמי כהנים אין להם פדיון אלא נתנן לכהנים. חרמים [כל זמן] שהם בבית בעלים הרי הן כהקדש לכל דבריהם [שנאמר כל חרם [קדש קדשים הוא] לה'], נתנן לכהן הרי הן כחולין לכל דבריהם שנאמר כל חרם בישראל לך (ת)[י]היה. וצדקה מחייב עלה לאלתר מ"ט דהא קיימי עניים. ולקט שכחה ופאה בזמן הזה מדת חסידות. ובעל הלכות כתב שאלו כולן בחוצה לארץ מדרבנן. ובתשובה אין מעריכין ואין מקדישין ואין מחרימין וכו' ואי דחיק מריה דהאי חרם או דהקדש פריק להו בד' זוזי ויוליכם לים המלח ומשתרי ההוא חרם או הקדש לדיליה דאמר שמואל הקדש שוה מנה וכו'.
